בשנים האחרונות החל להשתרש נוהג חדש, בקרב מספר שופטי בית-משפט השלום, לזמן תובעים לחקירה בבית משפט על נסיבות התאונה ועל נזקיהם, בדיון המקדמי, לרוב בדיון האחרון לפני דיון ההוכחות, שבו ממילא הם נדרשים להיחקר.
נוהג זה פוגע ברגל גסה בזכויות התובעים, שכן מטרת זימונם אינה נחשפת מראש, כך שאינם יכולים להתנגד, לערער או להתכונן לחקירה, וזו מתבצעת באופן חד-צדדי ולא שוויוני, שכן, רק התובעים הם אלו שנדרשים להיחקר (פעמיים) ואילו עדי הצד השני לאו. החקירה מאפשרת להעמיד למבחן פעמיים את גרסתם ומהימנותם של התובעים, בעוד הצד השני שומר את כל קלפיו לעצמו. בתוך כך, מופעל לחץ אדיר על התובעים לקבל את הצעת הפשרה או להסיר את תביעתם.
היות שהסמכות לזמן תובע בקדם משפט, אכן נתונה לשופטים מכוח חוק, מרבית עורכי הדין נאלצים להשלים עם רוע הגזירה. ואולם, משרדנו החליט לצאת למאבק בפגיעה הקשה בזכויות התובעים, מתוך הבנה שהדבר יכול להיות הרה גורל ולהשפיע על התביעה כולה. לשמחתנו הגדולה, לאחר מאבק ממושך שניהלנו במספר תיקים, הצלחנו לשים סוף לנוהג החדש שנוצר, באמצעות רשימת הנחיות לשופטי בית-משפט השלום, שהוציאה כבוד השופטת וולצקי בבית-משפט המחוזי תל-אביב ביום 8/11/20 בהחלטתה בבקשת רשות ערעור אזרחי שהגשנו ומספרה רע”א 60783-07-20 כדלקמן:
הנחיה 1:
הנחיה 2:
הנחיה 3:
הנחיה 4:
ובקצירת האומר: מעתה ואילך, לא ניתן לזמן רק תובעים לחקירה בקדם משפט ויש לזמן את העדים כולם לטובת ניהול הוגן ושוויוני של ההליך; כמו כן, יש ליידע את התובעים מראש אודות מטרת התייצבותם ולאפשר להם את ההכנה הראויה; וכן, ניתן לזמנם לפני שיש הצעת פשרה, כך שהדבר ימנע הפעלת לחץ לקבל את הפשרה; ולסיכום, יש להפעיל את סמכות הזימון בזהירות ובריסון ולא כדבר שבשגרה.
תנאים אלו בהחלט שמים סוף לפרשה העגומה, כיוון שברור שאף שופט לא ירצה לנהל דיון הוכחות וחקירה של כלל העדים, לפני דיון ההוכחות.
