“תחושה קשה הותיר פס”ד בימ”ש קמא, אשר לא זו בלבד, שפסק סכום כמעט אפסי בגין “ניידות” על 12% נכות ברגל וכפל פלת”ד עבור נזק לא ממוני, בניגוד להלכה הפסוקה, הוא גם הורה לכרסם למערערת מהפיצוי הזעום ממילא, 30% אשם תורם, הגם שנפצעה ביומה הראשון לעבודה, עת נפלה בשירותי נוחיות חשוכים ועם מדרגה מכשילה, ועקב כך, נותרה עם קרעים במיניסקוס בברך ונכות משמעותית צמיתה.
תיק זה, ללא ספק, יוצר רף חדש בהשפלת עובדים, כאשר גוזר על עובדת, להסביר ולהצדיק את התנהלותה ובחירותיה, באותן שניות קצרות ובודדות בהן הייתה “צריכה להתפנות דחוף” לשירותים לפני ש”עושה במכנסיים” (עמ’ 138 ש’ 13, 15) והיא מואשמת כעת על שבחרה ברעה חולה אחת, על פני רעה חולה אחרת, והעדיפה (כנטען וכמוכחש) להטיל צרכיה בשירותים חשוכים בשיפוץ, מלאים באבנים וחולות ועם מדרגה מכשילה, על-פני אלטרנטיבה גרועה לא פחות, של שירותים מבזים בחצר, שהדרך אליהם חשוכה וחולית ותנאי התברואה בהם מכפירים (לעתים יש בהם ג’וקים ואולי גם עכברים).
תיק זה מחזיר אותנו 200 שנה אחורה, לתקופה חשוכה שבה עובדים היו עבדים, זכויותיהם נרמסו וכבודם נבטש והם נדרשו לבצע צרכיהם, באופן משפיל, בשירותים בחצר. “
