באופן מצער, אין זה לראשונה שאנו נתקלים במקרה שבו ניכר ששירות בתי הסוהר, מתייחסים בזילות לחייהם של אסירים וברשלנותם זו, גורמים להם לנזקים גופניים קשיים ובלתי הפיכים.
כזה הוא המקרה שלפנינו, בו כנגד כל הסיכויים הצלחנו להשיג לתובע שלנו, מכלל הגורמים הרלוונטיים, פיצוי בסך כולל ומדהים של 1,300,000 ₪.
במהלך מאסרו באחד מבתי הסוהר הגדולים בארץ, התובע החל להראות סימנים של חסימת מעיים והתלונן במרפאת בית הסוהר. חשוב לציין, כי התובע נולד עם מחלת מעיים נדירה ונותח בגינה – דבר אשר היה מצוין בצורה מפורשת בחומר הרפואי שלו העומד בפני הרופאים של השב”ס והיה צריך לעורר “נורות אדומות” גדולות ביותר באשר לרגישות מצבו!
לאחר ימים ארוכים של התעלמות, דחייה, מתן טיפול רפואי בלתי מספק בעליל שמהווה מעין פלסטר על פציעת ירי, התובע הגיע למצב של “אלח דם” – תגובה קשה מאד שהתבטאה באובדן הכרה מוחלט בגין זיהום קיצוני בגוף.
כאשר סוף סוף התובע הגיע לבית החולים סורוקה, לרוע מזלו, גם שם הוא קיבל טיפול בלתי הולם, עבר 10 ניתוחים בהרדמה מלאה ובהם, הסרה של חלק נכבד מהמעי שלו וניתוחים להשתלת עור שבגינם למעשה, הוא נותר עם פגיעה קשה של העדר דופן בטני שמאלצת אותו להתהלך עם שקית סטומה למשך כל ימי חייו.
בגין האמור, הגשנו תביעה לבית משפט השלום בבת ים שמספרה 58-05-19 שהתנהלה בפני כב’ השופטת ליעד שגב.
מחד, נכויותיו של התובע היו גבוהות מאד ואף רשלנותם של השב”ס ובית החולים סורוקה, היו ברורות. אך מאידך, מדובר באדם בלי שום עבר תעסוקתי ועבר פלילי “מפואר” דבר שמשפיע לרעה על אופן חישוב הפיצוי. הנתבעות עמדו על פיצוי זעום בסך של 100,000 ₪.
לאחר ניהול מו”מ קדחתני, הבאנו את התיק לסיום בסך כולל ומדהים של 700,000 ₪ מכל הגורמים וזאת עוד מעל תגמולים שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 600,000 ₪ מה שמביא את כלל תיקו לסכום כולל של 1,300,000 ₪.
אנחנו כאן כדי להזכיר לכם ולכן, גם לאסירים – יש זכויות! חיי אדם הינו ערך עליון בחברה שלנו ועלינו להמשיך ולהילחם באותם גופים גדולים שלעיתים חושבים שלא יבוא הרגע שבו יצטרכו לשלם ולתת את הדעת על מעשיהם. פה, אנחנו נכנסים לתמונה.
