לשיחת ייעוץ: 03-6888838
רע”א 3263/16 פלוני נגד בית ספר הרוא”ה שדרות
הזכויות שלך,
המומחיות שלנו!

רע”א 3263/16 פלוני נגד בית ספר הרוא”ה שדרות

צוות משרד עו"ד בירן

בבית המשפט העליון
רע”א 3263/16

לפני: כבוד השופט צ’ זילברטל

המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלוני

נגד

המשיבים:
1. בית ספר הרוא”ה שדרות
2. מדינת ישראל – משרד החינוך
3. ענבל חברה לביטוח
4. עיריית שדרות

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת”א 15334-09-14 שניתנה ביום 9.4.2016 על ידי כב’ השופט יחזקאל קינר

בשם המבקשים: עו”ד נתנאל בירן; עו”ד איילת זינגר
בשם המשיבים 3-1: עו”ד דוד גל; עו”ד ענבל כהן
בשם המשיבה 4: עו”ד יובל ראובינוף

חקיקה שאוזכרה:
חוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996: סע’  2

מיני-רציו:

* המבקש הוא קטין בן 11 אשר לכאורה עבר התעללות מינית על ידי תלמידים בבית ספרו וסובל ממצב נפשי מורכב. בנסיבות אלו, ביהמ”ש סבור כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבים כי מומחית מטעמם בתחום הפסיכיאטריה תיפגש עם המבקש לבדו, ללא נוכחות הוריו, אך בהסתמך על אמירה כללית של המומחית בדבר המצב הרצוי כי בדיקה פסיכיאטרית אמורה להתבצע ללא נוכחות הורים, לבל תושפע תוצאתה מאותה נוכחות, וזאת מבלי שניתנה כל התייחסות למקרה הספציפי. הדיון בבקשת המשיבים הושב לביהמ”ש המחוזי לדיון בשנית.

* דיון אזרחי – מומחים רפואיים – בדיקה רפואית
* בריאות – זכויות החולה – בדיקה בנוכחות אחר

בקשת רשות ערעור על החלטה של בימ”ש מחוזי, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים ונקבע כי מומחית מטעם המשיבים בתחום הפסיכיאטריה תיפגש עם המבקש 1 (קטין בן 11 ולהלן: המבקש) לבדו, ללא נוכחות הוריו (המבקשים 3-2). ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה לפיצויים שהגישו המבקשים נגד המשיבים בטענה למסכת התעללויות מיניות שעבר המבקש בבית ספרו על-ידי תלמידים אחרים בבית הספר.

ביהמ”ש העליון (מפי השופט צ’ זילברטל) פסק:

השאלה, האם יש לאפשר נוכחות של מלווה במהלך בדיקתו של בעל-דין על-ידי מומחה, ובפרט על-ידי מומחה מטעם הצד שכנגד, טרם נדונה באופן מקיף וממצה על-ידי בימ”ש זה, כאשר ניתן למצוא בפסיקת הערכאות השונות גישות לכאן ולכאן. בנסיבות המקרה ביהמ”ש אינו מוצא להידרש לסוגיה לעומקה, שכן נראה כי ככלל, גם בפסיקה אשר שללה נוכחותו של מלווה בבדיקה על-ידי מומחה, ישנה הסכמה שהיותו של הנבדק קטין היא נסיבה חריגה שיש בה כדי להוות שיקול שיכול להצדיק נוכחות זו.

במקרה דנא המבקש הוא קטין בן 11 בלבד, אשר לכאורה עבר התעללות מינית על-ידי חבריו לספסל הלימודים וסובל ממצב נפשי מורכב. בנסיבות אלו, ביהמ”ש סבור כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבים באופן מלא אך בהסתמך על אמירתה הכללית של המומחית בדבר המצב הרצוי לפיה בדיקה פסיכיאטרית אמורה להתבצע ללא נוכחות הורים, לבל תושפע תוצאתה מאותה נוכחות. לעמדת ביהמ”ש, בנסיבות העניין, היה מקום לערוך את האיזונים המתאימים בין השיקולים הנוגדים וכן לקבל מידע נוסף.

כאשר מדובר בקטין, חובתו של ביהמ”ש לגלות אקטיביות בבירור ההיבטים השונים של הסוגיה, לעתים מעבר לנטען בפניו על ידי באי כוח הצדדים. בנסיבות, נראה כי בטרם קבלת ההחלטה היה מקום לברר באשר לאפשרות נטרול השפעת נוכחות ההורה בבדיקה באמצעות קביעת מיקומו בחדר הבדיקה ומתן הוראות ברורות להתנהלותו; באשר לאפשרות כי אדם אחר בו נותן המבקש אמון ינכח בחדר בעת הבדיקה חלף ההורים; ובכלל – האם נוכחות מלווה בבדיקת המבקש שוללת את יכולתה של המומחית לתת חוות דעת כלל ועיקר, או שמא אך מכבידה על כתיבתה באופן שניתן לתת לו ביטוי בחוות הדעת עצמה. זאת, בין היתר, על מנת שהמבקשים יהיו מודעים להשלכות האפשריות של עמדתם (בדומה לנתבע המסרב לבצע בדיקה מסוימת).

כן ראוי לתת את הדעת לסעיף 6א. לחוק זכויות החולה שחוקק אך לאחרונה וממנו עולה כי ברירת המחדל היא להתיר למטופל לעמוד על נוכחותו של מלווה בחדר, ככל שזה אינו מתערב במתן הטיפול הרפואי, כאשר מטפל רשאי שלא לאפשר נוכחות מעין זו אם הוא סבור כי יהא בכך כדי לפגוע באיכות הטיפול. לכאורה נראה כי יש בהוראת חוק זו כדי לחזק את עמדת המבקשים, וזאת מבלי לקבוע האם יש להוראות חוק זכויות החולה תחולה ישירה במקרה דנא או שמא ניתן אך להקיש מהן; טענה כללית מטעם המומחית באשר לצורך לבצע כל בדיקה פסיכיאטרית באשר היא שלא בנוכחות הורי המטופל, בבחינת תיאור המצב האופטימלי מבחינתה, אינה מספיקה כדי להדוף את רצון המבקשים (ואולי גם את זכותם על-פי החוק הנ”ל), ועל ביהמ”ש לבחון, תוך שקילת כלל הנסיבות, האם תתקיים פגיעה באיכות הבדיקה עקב נוכחות מלווה בחדר, מהי מידת הפגיעה והאם היא ניתנת לגישור, מלא או חלקי, באמצעות פתרון ביניים.

לאור האמור הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ולקבל את הערעור כך שהחלטת בימ”ש קמא תבוטל, והדיון בבקשת המשיבים יוחזר לביהמ”ש המחוזי שיבחן אותה בשנית. בטרם הכרעה יש מקום להביא במכלול השיקולים נתונים והיבטים משפטיים שלא זכו להתייחסות מלאה, כמפורט לעיל, ולהורות על קבלת מידע ופרטים נוספים רלוונטיים.

פסק-דין

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.4.2016 בת”א 15334-09-14 (כב’ השופט י’ קינר), בגדרה נקבע כי מומחית מטעם המשיבים בתחום הפסיכיאטריה תיפגש עם המבקש 1 (להלן: המבקש) לבדו, ללא נוכחותם של המבקשים 3-2 (להלן: ההורים).

רקע

  1. המבקש, קטין יליד שנת 2005, והוריו הגישו נגד המשיבים תביעה לפיצויים בטענה למסכת התעללויות מיניות שעבר המבקש בבית ספרו במהלך שנת 2012 על-ידי תלמידים אחרים בבית הספר. המבקשים צירפו לכתב תביעתם חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שקבעה כי למבקש נגרמה נכות נפשית בשיעור של שבעים אחוזים. במסגרת ניהול הגנתם, פנו המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) למומחית בתחום פסיכיאטרית ילדים (להלן: המומחית), על-מנת שזו תערוך חוות דעת מקצועית מטעמם. בהמשך, פנו המשיבים למבקשים והבהירו כי המומחית מבקשת לקיים שתי פגישות לשם עריכת חוות הדעת מטעמה – האחת עם ההורים ללא נוכחות המבקש, ואילו השנייה עם המבקש ללא נוכחות ההורים. המבקשים סירבו לפגישת המומחית עם המבקש כשהוא בגפו. ביום 7.1.2016 הגישו המשיבים לבית המשפט בקשה למתן צו המורה למבקש להיבדק לבדו עם המומחית, בגדרה נטען, בין היתר, כי המומחית הבהירה ש”בדיקה פסיכיאטרית מתבצעת ללא ההורים, כדי שהילד ירגיש בנוח לשוחח עם הרופא. כשיש קהל בחדר, הנבדק טרוד כיצד דבריו נשמעים באזני הוריו וזה עלול לפגוע באיכות הבדיקה”.
  2. לאחר העיון בבקשה ובתשובות, ובהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. לגופו של עניין, הגעתי לכלל למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן זה שתבוטל ההחלטה מושא הערעור והדיון בבקשת המשיבים יוחזר לבית המשפט המחוזי, כפי שיפורט להלן. כבר בראשית הדברים אציין, כי אין באמור להלן משום קביעת מסמרות בשאלה מה אמורה להיות ההכרעה הסופית במחלוקת שבין הצדדים, ואיני שולל את האפשרות שבסופו של יום ישוב בית המשפט להחלטתו האופרטיבית המקורית. אלא שסבורני שבטרם הכרעה יש מקום להביא במכלול השיקולים נתונים והיבטים משפטיים שלא זכו להתייחסות מלאה.לאחר העיון בבקשה ובתשובות, ובהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. לגופו של עניין, הגעתי לכלל למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן זה שתבוטל ההחלטה מושא הערעור והדיון בבקשת המשיבים יוחזר לבית המשפט המחוזי, כפי שיפורט להלן. כבר בראשית הדברים אציין, כי אין באמור להלן משום קביעת מסמרות בשאלה מה אמורה להיות ההכרעה הסופית במחלוקת שבין הצדדים, ואיני שולל את האפשרות שבסופו של יום ישוב בית המשפט להחלטתו האופרטיבית המקורית. אלא שסבורני שבטרם הכרעה יש מקום להביא במכלול השיקולים נתונים והיבטים משפטיים שלא זכו להתייחסות מלאה.ביום 9.4.2016 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים. נקבע, כי נימוקי המשיבים והמומחית לבקשה הם סבירים, ובמיוחד לרקע גירושי ההורים, והקושי שעשוי להיווצר למבקש מקום בו יאלץ לשוחח עם המומחית על נושא זה בנוכחות הוריו. עוד הובהר, כי לא הובא ביסוס לחשש המבקשים לפיו המבקש עלול להימצא בסיכון במידה וייבדק על-ידי המומחית לבדו. לבסוף, צוין כי המבקשים לא מצאו להגיב על טענת המשיבים לפיה נראה כי גם המומחה מטעם המבקשים קיים את פגישתו עם המבקש ללא נוכחות ההורים, ונקבע כי במצב דברים מעין זה אין מניעה שאף המומחה מטעם ההגנה ייפגש עם הקטין לבדו. בצד זאת הודגש, כי נוכח הטעמים האחרים שהוצגו לקבלת בקשת המשיבים, אף אם קיים המומחה מטעם המבקשים את בדיקת המבקש בנוכחות הוריו, אין בכך כדי לשנות מההחלטה.טענות הצדדים
    3. כלפי החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה נטען כי בית המשפט המחוזי נתן משקל מכריע לנימוקי המשיבים בבקשתם – ובכללם הטעם שנגע למשבר הגירושין אליו נקלעו הורי הקטין, תוך התעלמות מהשיקולים שמנגד – וביניהם: הצורך להגן על בריאותו של קטין בן 11 המצוי במצב נפשי קשה; היכולת  לנטרל את חששות המשיבים והמומחית מפני נוכחותם של ההורים בדרכים כאלה ואחרות; העובדה שמדובר במומחית פרטית מטעם ההגנה מה שמחייב הצבת “מקדם חשדנות” באשר להתנהלותה האפשרית במהלך פגישתה עם המבקש הקטין. כמו כן, מפנים המבקשים לפסיקה שלגישתם תומכת בעמדתם, בין היתר, פסיקה הקובעת כי יש לאפשר נוכחות של אדם נוסף בבדיקה מעין זו, כאשר יש לתת ביטוי להשלכות האפשריות של נוכחותו על תוצאות הבדיקה בחוות הדעת עצמה. מכל מקום, נטען כי קטינות מהווה נסיבה חריגה המצדיקה נוכחות של מלווה בעת בדיקה, וזאת תוך הפנייה לפסיקה ותוך היקש מסעיפי חוק הנוגעים לקטינים מענפי משפט שונים. בהקשר הפרטני של המקרה דנא נטען, כי יש יסוד לחשש שפגישת המומחית עם המבקש כשהוא בגפו תעמיד אותו בסיכון, נוכח מצבו הנפשי הרעוע המעוגן בתיעוד הרפואי ובחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשים. זאת ועוד, המבקשים עמדו על כך שבניגוד לטענות המשיבים בבית המשפט המחוזי, המומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעמם לא נפגש עם המבקש לבדו, כאשר אמו של זה האחרון הייתה נוכחת בפגישה. המבקשים מציינים כי אמנם היבט זה לא היווה שיקול מרכזי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אך לגישתם, בהתחשב בכך שהיה צורך בליווי המבקש הקטין לפגישה עם המומחה מטעם התביעה – קל וחומר כי יש צורך ללוותו לפגישה עם המומחית.

    4. המשיבים טענו בתשובתם כי יש לדחות את הבקשה, בין היתר משום שטענות המבקשים מטילות דופי בציבור המומחים ובמקצועיותם, כאשר חזקה על מומחה בפסיכיאטרית ילדים, שידע לנהל שיחה עם מטופל מבלי לסכנו וכי יפעל על-פי אמות מידה מקצועיות ואתיות. מכל מקום הובהר, כי לא הונח כל בסיס שיש בו כדי להצדיק את החשדנות בה נוקטים המבקשים כלפי המומחית. לגישתם, מטענות המבקשים עולה כי ההורים למעשה מבקשים להתערב במלאכת הבדיקה הרפואית, כאשר אין כל תועלת אחרת בנוכחותם. עוד נטען, כי המבקשים לא ביססו את חששם מפני פגישת המומחית עם המבקש לבדו. בצד זאת, המשיבים מוסיפים וטוענים כי להתנהלות ההורים בעבר ובהווה ישנה תרומה ישירה ומכרעת למצבו הנפשי של המבקש, תוך הפנייה לתיעוד הרפואי בעניינו. לפיכך נטען, כי על רקע האפשרות שמצבו הנפשי של המבקש קשור בעיקרו דווקא בהוריו, ברי שקיים צורך כי המומחית תבדוק את המבקש שלא בנוכחותם. לבסוף, המשיבים מתייחסים לסעיפי החוק שאליהם הפנו המבקשים בבקשתם, וטוענים כי אין בהם כדי לתמוך בטענות המבקשים.המשיבה 4 מצידה הצטרפה למלֹא טענות המשיבים וטענה כי יש לדחות את הבקשה.

    דיון והכרעה

    5. לאחר העיון בבקשה ובתשובות, ובהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. לגופו של עניין, הגעתי לכלל למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן זה שתבוטל ההחלטה מושא הערעור והדיון בבקשת המשיבים יוחזר לבית המשפט המחוזי, כפי שיפורט להלן. כבר בראשית הדברים אציין, כי אין באמור להלן משום קביעת מסמרות בשאלה מה אמורה להיות ההכרעה הסופית במחלוקת שבין הצדדים, ואיני שולל את האפשרות שבסופו של יום ישוב בית המשפט להחלטתו האופרטיבית המקורית. אלא שסבורני שבטרם הכרעה יש מקום להביא במכלול השיקולים נתונים והיבטים משפטיים שלא זכו להתייחסות מלאה.

    6. השאלה, האם יש לאפשר נוכחות של מלווה במהלך בדיקתו של בעל-דין על-ידי מומחה, ובפרט על-ידי מומחה מטעם הצד שכנגד, טרם נדונה באופן מקיף וממצה על-ידי בית משפט זה, כאשר ניתן למצוא בפסיקת הערכאות השונות גישות לכאן ולכאן בעניין זה, בין שהן מתייחסות לסוגיה האמורה בכלליותה ובין שהן נטועות בנסיבות המקרה הקונקרטי (ראו למשל החלטות שאפשרו נוכחות מלווה בבדיקה: ת”א (מחוזי מרכז) 3447-10-11‏ מכבידנט בע”מ נ’ הדר [פורסם בנבו] (11.11.2012) (להלן: עניין מכבידנט); רע”א (מחוזי חי’) 8857-10-10‏ פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (9.12.2010); בר”ע (מחוזי י-ם) 883/05‏ פלוני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.3.2005) (להלן: עניין פלוני). ומנגד, החלטות ששללו נוכחות מלווה בבדיקה: רע”א (מחוזי י-ם) 38423-04-15 בית חולים “ביקור חולים” ירושלים נ’ טוב [פורסם בנבו] (6.9.2015) (להלן: עניין ביקור חולים); בר”ע (מחוזי ת”א) 3188/05 עמנואל נ’ מנורה חברה לביטוח בע”מ [פורסם בנבו] (14.3.2006) (להלן: עניין עמנואל); רע”א 4746/90 בר זאב נ’ מחמד [פורסם בנבו] (3.1.91) (להלן: עניין בר זאב)). בנסיבות המקרה שבפנַי איני מוצא להידרש לסוגיה לעומקה, שכן נראה כי ככלל, גם בפסיקה אשר שללה נוכחותו של מלווה בבדיקה על-ידי מומחה, ישנה הסכמה שהיותו של הנבדק קטין היא נסיבה חריגה שיש בה כדי להוות שיקול שיכול להצדיק נוכחות זו (ראו: עניין ביקור חולים, פסקה 22 לפסק הדין; עניין מכבידנט, עמ’ 6, והשוו: עניין בר זאב ועניין עמנואל).

    7. במקרה דנא בקשת המשיבים למתן צו המחייב את המבקש להיפגש ולשוחח עם המומחית ביחידות נתמכה באמירה כללית של המומחית, לפיה בדיקה פסיכיאטרית אמורה להתבצע ללא נוכחות הורים, לבל תושפע תוצאתה מאותה נוכחות. הגם שיכול ויש ממש בהנמקתה הבסיסית של המומחית (כפי שזו הובאה בבקשת המשיבים בבית המשפט המחוזי), באשר לצורך לקיים בדיקה פסיכיאטרית במעמד הנבדק בלבד, כשאין הוא חשוף להשפעות כאלו ואחרות, הרי שזו ניתנה ללא כל התייחסות למקרה הספציפי, ודומה כי גם הנימוק שהועלה ביחס לקשיי המבקש להתייחס לגירושי הוריו בנוכחותם נטען על-ידי המשיבים בעצמם ולא על-ידי המומחית. מנגד, כפי שטוענים המבקשים, נראה שלכאורה יתכן ויש בנסיבות המקרה הקונקרטי כדי להצדיק לאפשר נוכחותו של מלווה בבדיקת המבקש על-ידי המומחית – המבקש הוא קטין בן 11 בלבד, אשר לכאורה עבר התעללות מינית על-ידי חבריו לספסל הלימודים וסובל ממצב נפשי מורכב. במצב דברים מעין זה אני סבור כי יכול להיות הגיון בדרישת ההורים ללוות את המבקש ובחששות שהועלו על-ידם מפני השארתו עם אדם זר שאינו מוכר לו, וזאת מבלי להטיל דופי במקצועיותה של המומחית חלילה. נוכח האמור, ובהתחשב בנסיבות המקרה, אני סבור כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבים באופן מלא אך בהסתמך על אמירתה הכללית של המומחית בדבר המצב הרצוי, ודומה כי היה מקום לערוך את האיזונים המתאימים בין השיקולים הנוגדים ולקבל מידע נוסף, חלף קבלת החלטה מבלי לקיים קודם לכן בירור ואיסוף נתונים. יש גם לזכור שענייננו בקטין, ובית המשפט מצווה להישמר פן החלטותיו בעניינו לא תהיינה לטובתו של הקטין. בנסיבות אלה חובתו של בית המשפט לגלות אקטיביות בבירור ההיבטים השונים של הסוגיה, לעתים מעבר לנטען בפניו על ידי באי כוח הצדדים. כך למשל, התרשמתי כי היה מקום לבקש פרטים נוספים מן המומחית ולא להסתפק באמירתה הלקונית יחסית, שניתנה במונחים כלליים. בין היתר, נראה כי בטרם קבלת ההחלטה היה מקום לברר באשר לאפשרות נטרול השפעת נוכחות ההורה בבדיקה באמצעות קביעת מיקומו בחדר הבדיקה ומתן הוראות ברורות להתנהלותו; באשר לאפשרות כי אדם אחר בו נותן המבקש אמון ינכח בחדר בעת הבדיקה חלף ההורים; ובכלל – האם נוכחות מלווה בבדיקת המבקש שוללת את יכולתה של המומחית לתת חוות דעת כלל ועיקר, או שמא אך מכבידה על כתיבתה באופן שניתן לתת לו ביטוי בחוות הדעת עצמה (ראו בהקשר זה: עניין פלוני, עמ’ 3). זאת, בין היתר, על מנת שהמבקשים יהיו מודעים להשלכות האפשריות של עמדתם (בדומה לנתבע המסרב לבצע בדיקה מסוימת).

    8. זאת ועוד; דומני כי ראוי לתת את הדעת לסעיף חוק שנחקק לאחרונה במסגרת תיקון 8 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, המורה כדלקמן:
    6א.(א) מטופל זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו (להלן – מלווה), יהיה נוכח בעת קבלת טיפול רפואי ובלבד שהמלווה לא יתערב במתן הטיפול הרפואי.(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), מטפל רשאי שלא לאפשר למלווה להיות נוכח בעת קבלת טיפול רפואי, אם סבר שיש בנוכחותו כדי –
    (1)   לפגוע בבריאות המטופל, המלווה או מטופלים אחרים;
    (2)   לפגוע באיכות הטיפול הרפואי שניתן למטופל, בסיכויי הצלחתו של טיפול כאמור, או לפגום באפשרות לקבל מהמטופל מידע הנדרש לשם הטיפול הרפואי;
    (3)   להפריע הפרעה ממשית לעבודת המטפל או הצוות המטפל;
    (4)   לפגוע בפרטיות של מטופלים אחרים, ולא ניתן למנוע את הפגיעה באמצעים סבירים אחרים.
    (ג) סבר המטפל כי אין לאפשר למלווה להיות נוכח בעת קבלת הטיפול הרפואי בשל אחת מהעילות המנויות בסעיף קטן (ב), יסביר למטופל את הטעם לכך ויאפשר למלווה, ככל הניתן, להיות נוכח סמוך לאחר מתן הטיפול.

    ויובהר, כי סעיף 2 לאותו החוק מגדיר טיפול רפואי באופן הבא:
    “טיפול רפואי” – לרבות פעולות אבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי; [ההדגשה אינה במקור – צ.ז.].

    לכאורה נראה כי יש בהוראת חוק זו כדי לחזק את עמדת המבקשים, וזאת בלי שאדרש לקביעה האם יש להוראות חוק זכויות החולה תחולה ישירה במקרה שבפנַי (עניין שהצדדים כלל לא טענו לו), או שמא ניתן אך להקיש מהן. מהוראת הסעיף המובא לעיל עולה כי ברירת המחדל היא להתיר למטופל לעמוד על נוכחותו של מלווה בחדר, ככל שזה אינו מתערב במתן הטיפול הרפואי, כאשר מטפל רשאי שלא לאפשר נוכחות מעין זו אם הוא סבור כי יהא בכך כדי לפגוע באיכות הטיפול. דומני, כי טענה כללית מטעם המומחית באשר לצורך לבצע כל בדיקה פסיכיאטרית באשר היא שלא בנוכחות הורי המטופל, בבחינת תיאור המצב האופטימלי מבחינתה, אינה מספיקה כדי להדוף את רצון המבקשים (ואולי גם את זכותם על-פי החוק הנ”ל), ועל בית המשפט לבחון, תוך שקילת כלל הנסיבות, האם תתקיים פגיעה באיכות הבדיקה עקב נוכחות מלווה בחדר, מהי מידת הפגיעה והאם היא ניתנת לגישור, מלא או חלקי, באמצעות פתרון ביניים.

    9. נוכח כלל האמור, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ולקבל את הערעור כך שהחלטת בית משפט קמא תבוטל, והדיון בבקשת המשיבים יוחזר לבית המשפט המחוזי שיבחן אותה בשנית, וזאת לאחר שיורה, בהתאם לשיקול דעתו, על קבלת מידע ופרטים נוספים מהמומחית, וכן כל נתון וטיעון נוסף שייראו לו רלוונטיים. המשיבים יישאו בשכר טרחת עורך דינם של המבקשים בסך 3,000 ש”ח.

    ניתן היום, ‏א’ בסיון התשע”ו (‏7.6.2016).

    צ’ זילברטל 54678313-3263/16
    נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

להערכת סיכויי תביעתך ושוויה, קבע פגישת ייעוץ חינם:

טלפון: 03-6888838
פקס: 03-6888818
אנו מתחייבים לדיסקרטיות ולשירות מקצועי ומהיר על-ידי עורך דין מנוסה ומיומן