בימים האחרונים, משרדנו זכה בערעור שהגיש לבית-המשפט העליון (ע”א 4390/18 בפני כבוד השופטת י’ עמית, ג’ קרא ו-י’ וילנר) כנגד פסק דינה של כבוד השופטת חנה קיציס, בבית-המשפט המחוזי, בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק לתובעת, אשר נפגעה בתאונת דרכים בעבודה.
במסגרת הסכם פשרה שניתן על בסיס המלצת כבוד השופט י’ עמית וקיבל תוקף של פסק דין, הצלחנו להוסיף לתובעת 120,000 ₪ לגובה הפיצוי שמשרדנו השיג לה בפסק דין שניתן בבית-המשפט המחוזי בסך 770,000 ₪ כך שסך כל הפיצוי עומד כעת על כמעט 900,000 ₪ אותו נדרשת חברת הביטוח לשלם בגין התאונה.
המיוחד בתביעה הנו שמדובר בתובעת שכלל לא נגרמה לה חבלה פיזית בתאונה (!) והנכות הנפשית שנקבעה לה, במוסד לביטוח לאומי, הייתה נמוכה ביותר (בשיעור 13% בלבד). מעבר לגובה הפיצוי העצום וחסר התקדים, הצלחנו גם להתגבר על החלטות של שתי ערכאות שיפוטיות (בית משפט השלום ובית משפט המחוזי) שחייבו את התובעת לפנות לאלתר למוסד לביטוח לאומי לקבלת חלק מהפיצוי ובמקום זאת חברת הביטוח נאלצה לשלם לה את הפיצוי כבר כעת ובכך הצלחנו לחסוך ממנה את הטרחה הכרוכה בפנייה למוסד לביטוח לאומי, שייתכן שהיה דוחה את תביעתה להחמרה ולא מפצה אותה כלל.
