רשלנות רפואית מביאה למוות – ומה יעלה בגורל החיים?
בחודש דצמבר 2008 נפטרה בבית החולים “הדסה עין כרם” בירושלים אישה בת 37, כ-24 שעות לאחר שילדה תאומים בניתוח קיסרי. פטירתה אירעה בשל שרשרת כשלים רפואיים של הצוות המטפל שלא היה ער להידרדרות המהירה במצבה של המאושפזת. המקרה הטרגי זכה לתהודה רבה בשל זהותה של המנוחה – ד”ר גלית סעדה-אופיר, מרצה מוערכת מהאוניברסיטה העברית וחוקרת מבטיחה בתחילת דרכה וכן בגלל התא המשפחתי שנהרס: ילד בן פחות משנתיים ותאומים שזה עתה נולדו.
מה עושים במקרים הללו?
מוות טרגי זה הינו מקרה קיצוני של רשלנות רפואית, המוכיח שכל אחד מאיתנו עלול להיחשף למצב זה – גם אם מדובר, כמו במקרה של ד”ר סעדה-אופיר, באדם משכיל ובעל מעמד שוודאי אינו חושש להתעמת עם סמכות רפואית. החקיקה הקיימת בתחום הרשלנות הרפואית הינה קרש ההצלה של משפחת הנפטר בדיוק במקרים אלו. כאשר אחד מההורים נפטר בגיל צעיר, בן זוגו וילדיו מצויים בסערת רגשות עזה. סביר שאינם פנויים להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של הפטירה, ובראשם – מותו של אחד מהמפרנסים, והעול הכלכלי הנוסף שיחול על המשפחה עקב הצורך לממן סיוע בגידול הילדים.
לאחר שוך הסערה, יוכלו קרוביו של הנפטר לתבוע פיצויים מבית החולים האחראי לרשלנות הרפואית. החוק מגן על התובעים ומתיר להגיש את התביעה עד שבע(!) שנים לאחר האירוע. החוק קובע כי סכום הפיצוי ייקבע על פי פרמטרים רבים, ביניהם אבדן הכנסות עתידיות עקב הפטירה, הוצאות על טיפולים רפואיים ואחרים ופיצוי על הסבל.
