המשבר הכלכלי נותן את אותותיו בכל הגזרות והעיתונים מלאים בכתבות על חברות קורסות, עובדים מפוטרים ומנהלים המתחמקים מתשובות. ברור כי כל המעורבים מצויים במתח נפשי רב ובלחץ כבד – ומה אם העומס והחרדה יגבו מחיר בריאותי? כאן נכנסת לתמונה הפרשנות לחוק ביטוח תאונות עבודה.
לצורך העניין אנו נבחן שני מקרים: האחד, מנכ”ל חברה המצוי בנסיעת עבודה קשה לחו”ל; השני, בעל עסק לשירותים פיננסיים השרוי בעיצומה של תקופת הכנת הדו”חות השנתיים, שהינה התקופה הלחוצה בשנה. שניהם בני אותו גיל, שניהם לקו באירוע מוחי במהלך עבודתם. האם ניתן להכיר בהם כנפגעי תאונת עבודה? התשובה לשאלה מצויה בפרק הזמן בו היה העובד שרוי במתח: האם המתח נמשך לאורך זמן או היה נקודתי, ומכאן – האם ניתן להגדיר את האירוע המוחי כ-“תאונת עבודה” הנובעת מהלחץ.
המנכ”ל היה שרוי בתקופה קשה מבחינה מקצועית, היות ולא נהנה מאמונו של הדירקטוריון ולא הצליח לשפר את ביצועיה הכספיים של החברה. ערב נסיעת עבודה לגרמניה לפגישה עם לקוח חשוב, הבהיר הדירקטוריון למנכ”ל שהמשך כהונתו בתפקידו תלוי במידת הצלחתו בפגישה בגרמניה. הפגישה עצמה התנהלה בטונים צורמים, והלקוח הבהיר שאין בכוונתו להמשיך ולעבוד עם החברה. באותו ערב, במלון, לקה המנכ”ל באירוע מוחי. בתביעה שהגיש המנכ”ל לקבלת פיצויים ממקום עבודתו, הכיר בית המשפט באירוע המוחי שלו כ-“תאונת עבודה”. בית המשפט מצא שהמנכ”ל היה נתון בלחץ הולך וגובר בשבוע שלפני הפגישה המכריעה וכי האיום המידי על משרתו הביא למתח חריג בעוצמתו.
בעל העסק החזיק חברה קטנה לשירותים פיננסיים וראיית חשבון מזה עשרים שנה, בה עבד מלבדו עוד עובד מקצועי אחד. אחת לשנה, לקראת סוף השנה ותחילת השנה החדשה, מצטברת אצל בעל העסק עבודה רבה בגלל הצורך לקבל את הדו”חות הכספיים של סוף השנה של הנישומים, לעבור עליהם ולהעבירם לרשויות המס. בעל העסק עובד במקצועו כבר 20 שנה, מתוכן 10 שנים עם העובד הנוסף. באחת הפעמים, העובד הנוסף נאלץ להיעדר מעבודתו בדיוק בפרק זמן עמוס זה, וכל הטיפול השוטף בדו”חות סוף השנה נפל על כתפיו של בעל העסק. שלושה ימים לאחר סיום הלחץ, ויום לאחר חזרתו של העובד הנוסף מחופשה, לקה בעל העסק באירוע מוחי.
במקרה דנן לא הכיר בית הדין לעבודה בתביעתו לקבלת פיצויים, מאחר ובעל העסק כשל מלהוכיח כי היה נתון ל-“לחץ בלתי רגיל – אירוע חריג”. את מידת היות האירוע “חריג” יבחן בית הדין באמת מידה המשווה בין נסיבות האירוע הנטען לעבודתו הרגילה של בעל העסק ואף נדרשת סמיכות זמנים בין האירוע החריג לבין קרות האירוע המוחי. במלים אחרות, בית הדין קבע שבהיעדר אירוע שניתן להצביע עליו, עבודה בלחץ מתמשך אינה יכולה להיחשב כטריגר ישיר לאירוע מוח או לכל הידרדרות בריאותית אחרת.
